מחקרים 23.02.2017

מתילפנידאט או אמפטמינים לטיפול בהפרעת קשב וריכוז – סקירה השוואתית

בקרב ילדים ובני נוער הסובלים מ- ADHD, תרופות סטימולנטיות מהוות כיום את טיפול הבחירה. מתילפנידאט ואמפטמינים, שני סוגים של סטימולנטים, מראים חפיפה באופן פעולתם, אך גם שוני הבא לידי ביטוי באפקטיביות שונה ובפרופיל תופעות לוואי שונה בקרב מטופלים שונים. מסקנתו של המחבר – כאשר טיפול בתרופה מקבוצה אחת אינו מוביל לתוצאה המצופה, רצוי לנסות ולטפל בתרופה מהקבוצה השנייה

במאמרו משווה Arnold בין שתי משפחות התרופות הנפוצות ביותר לטיפול ב- ADHD – מתילפנידאט (MPH) ואמפטמינים (AMP), באמצעות סקירה של מחקרים מבוקרים, החל מניסויים שנערכו בבעלי חיים, דרך מחקרים השוואתיים במשתתפים ללא ADHD וכלה במחקרי Crossover קליניים במטופלים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז.

בכ- 15 ניסויים שנערכו בבעלי חיים נראו הבדלים ברורים בין שתי משפחות התרופות. בעוד MPH מעכב ספיגה חוזרת של קטכולאמינים במוח, ובעיקר דופאמין, AMP גורמים בנוסף לכך לשחרור של קטכולאמינים. למרות הבדלים אלו, ישנה חפיפה בין שתי משפחות התרופות, הן מבחינת השפעתן הקלינית, והן מבחינת תופעות הלוואי. עם זאת, מסייג המחבר, למרות הקרבה בין התרופות, במחקרי crossover נראה כי מטופלים שאינם מראים תגובה לסטימולנט מקבוצה אחת, כן יגיבו בסבירות גבוהה לסטימולנט מהקבוצה האחרת, ובנוסף לכך, פרופיל תופעות הלוואי בקרב המטופלים תחת סטימולנטים שונים יהיה שונה.

מתוך 174 מטופלים ב- 6 מחקרי crossover,י48 הגיבו טוב יותר ל- AMP,י27 ל- MPH, ולפחות 72 לשניהם, עם שיעור תגובה כולל של לפחות 87%. בכל המחקרים הללו, פרט למחקר שנערך בקרב ילדים עם תסמונת טורט, הראו המטופלים נטייה (לא תמיד משמעותית סטטיסטית) לתגובה טובה יותר ל- AMP. מבחינת תופעות הלוואי, AMP גרמו ליותר הפרעות בשינה ובתיאבון, ולהחמרת טיקים, בעוד MPH גרמו יותר לכאבי בטן ותגובה של אפאטיות או דיכאון. נראה כי AMP בעלי השפעה טובה יותר בקרב הפרעות התנהגות ו- ODD, בעוד MPH היו טובים יותר במקרה של תסמונת טורט וככל הנראה גם הפרעות למידה נלוות.

המחבר מסכם כי בכל הנוגע לטיפול תרופתי בהפרעות קשב וריכוז, סטימולנטים מהווים את טיפול הבחירה. עם זאת, להערכתו, אין עדיפות לקבוצה זו או אחרת בבואנו לטפל ב- ADHD. ניתן להתחיל טיפול במתילפנידאט (בארץ - Ritalin ונגזרותיו, לטווח קצר או ארוך), או באמפטמין (בארץ – Attent לטווח קצר או Vyvanse לטווח ארוך), ובמידה ולא מושגת התגובה הרצויה, או ישנן תופעות לוואי מטרידות, לעבור לטיפול בתרופה מקבוצת הסטימולנטים השנייה, שכן גם התגובה הקלינית וגם הופעתן של תופעות הלוואי משתנות ממטופל למטופל, ושיעור התגובה גבוה ביותר בעקבות ניסיון טיפולי בשתי משפחות התרופות.

מקור:

Arnold, L.E., 2000. Methyiphenidate vs. amphetamine: Comparative review. Journal of Attention Disorders3(4), pp.200-211.

ערכה: ד"ר טל בקרמן יוסקוביץ

נושאים קשורים:  מחקרים,  ADHD,  רטלין