קיים עניין גובר בהפסקת הטיפול הביולוגי במטופלים עם דלקת מפרקים שגרונית (rheumatoid arthritis, RA) המשיגים תגובות קליניות טובות, במידה והמטופלים שומרים על ההישגים הקליניים.
במחקר חדש, שהתבסס על מרשם Corrona, העריכו החוקרים מטופלים עם RA שהפסיקו את הטיפול הראשון שקיבלו במעכבי TNFי (tumor necrosis factor inhibitors), בעודם עם מחלה בפעילות נמוכה. המטופלים היו תחת מעקב עד שהיתרונות הקליניים של הטיפול הביולוגי דעכו. אובדן היתרונות הקליניים הוגדר כהתגברות פעילות המחלה או שינוי בטיפול התרופתי עבור RA.
משך היתרון הקליני, בעוד המטופל לא נטל את התרופה הביולוגית, הוערך בשיטת קפלן-מאייר, בעוד גורמים הקשורים לשימור יתרונות הטיפול עורכו על-ידי מודלים לסיכונים יחסיים על שם קוקס.
גויסו 717 מטופלים עם RA מתוך 35,656 מטופלים ממרשם Corrona. בעת הפסקת הטיפול, משך המחלה של המטופלים היה 8 שנים בממוצע, עם פעילות מחלה בדירוג ממוצע של 4.3±0.11. 41.8% מהנבדקים טופלו עבור RA במעכבי TNF בלבד.
73.4% מהמטופלים שמרו על יתרונות הטיפול במשך למעלה משנה מהפסקת הטיפול, ו- 42.2% שמרו על הישג זה במשך 24 חודשים.
ניתוח רב-משתנים מצא, כי הגורמים שניבאו שמירה על הישגי הטיפול כללו פעילות דלקתית נמוכה, עוצמת כאב נמוכה ורמה תפקודית גבוהה בעת הפסקת הטיפול במעכבי TNF.
מבין 301 מטופלים שהתחילו את הטיפול במערכי TNF לאחר גיוסם למרשם, המטופלים שהגיבו מהר לטיפול (אלו שהשיגו פעילות דלקתית נמוכה תוך ארבעה חודשים) הראו יתרון על פני מטופלים שהגיבו לאט.
משך המחלה לא השפיע על יכולת שימור ההישגים הקליניים.
תוצאות המחקר מראות, כי הפסקת מחזור הטיפול הראשון במעכבי TNF עשויה להיות קשורה ליתרונות קליניים ממושכים, שכן חצי מהמטופלים שמרו על תגובה במשך 20 חודשים. כמו כן, נמצאו מספר מאפיינים שעשויים לסייע בניבוי שימור הישגי הטיפול.