מחקרים 17.12.2015

הסיכון לאורך החיים לטרום סכרת וסכרת סוג 2, מספרים מטרידים

מחקר אפידימיולוגי פרוספקטיבי מבוסס אוכלוסיה מערבית מייצגת אומד את הסיכון לטרום סכרת של בני 45 ומעלה בכ 50% לאורך חייהם, רובם יתקדמו לסכרת סוג 2

אשה הסובלת מסוכרת סוג 2 (צילום: אילוסטרציה)
אישה הסובלת מסוכרת סוג 2 (צילום: אילוסטרציה)

המידע האפידמיולוגי אודות תחלואה טרום סכרתית- אי סבילות לגלוקוז וערכי גלוקוז הגבוהים מהתקין בצום אך נמוכים מהגדרת הסכרת, לוקים בחסר. כך גם הנתונים הנוגעים לשיעור המעבר ממצבים טרום סכרתיים לסכרת סוג 2 אינם אחידים על פני העבודות השונות. חוקרים מהמחלקה לאפידמיולוגיה באוניברסיטת ארזמוס שברוטרדם, הולנד, ערכו מחקר מקיף במטרה למפות את סיכוני הסכרת השונים באוכלוסיה. תוצאות המחקר פורסמו לאחרונה בכתב העת The Lancet Diabetes & Endocrinology.

מחקר העוקבה הפרוספקטיבי נעזר בנתונים של סקר רוטרדם
(Rotterdam Study), מחקר רחב מבוסס אוכלוסיה שבחן משתני תחלואה מגוונים לאורך זמן. החוקרים ליקטו נתונים מגליונות רפואיים של החולים, ממכתבי סיכום ושחרור מבתי חולים, נתוני ניפוק תרופות וכן הסתמכו על רמות הגלוקוז בצום בבדיקות שנעשו במסגרת מחקר רוטרדם. טרום סכרת וסכרת הוגדרו על בסיס אמות המידה של ארגון הבריאות העולמי WHO,
ערך גלוקוז תקין עומד על 0•6≥ (mmol/L), בין 6 ל 7 – טרום סכרת, ערך של 7 ומעלה – סכרת, בנוסף סכרת אובחנה על סמך ניפוק תרופות המיועדות לטיפול במחלה. החוקרים אמדו את הסיכון לאורך החיים לשורה של מצבי חולי סכרתיים באמצעות גרסה מותאמת של ניתוח שרידות המתוקנן לגורמי תמותה מתחרים. החוקרים העריכו את הסיכונים לאורך החיים להתקדמות מטרום סכרת לסכרת סוג 2 ולמעבר מאיזון גליקמי פומי לטיפול באינסולין.

במחקר נכללו 10,050 משתתפים מעוקבת רוטרדם. במהלך 14.7 שנות מעקב (מאפריל 1997 עד ינואר 2012), 1,148 נחקרים פיתחו טרום סכרת, 828 חלו בסכרת סוג 2 ו 237 החלו להשתמש באינסולין. בגיל 45 הסיכון לפתח טרום סכרת במהלך שארית חיי הנחקרים עמד על 48.7% (95% רווח בר סמך 46.2-51.3), הסיכון לסכרת סוג 2 במהלך החיים היה 31.1% (29.3-33.3) והסיכון להתחלת אינסולין עמד על 9.1% (7.8-10.3). כמו כן הסיכון של בני 45 לעבור ממצב טרום סכרתי לסכרתי במהלך חייהם היה 74% (67.6-80.5). 49.1% מחולי סכרת בגיל הזה החלו טיפול באינסולין. הסיכונים לאורך החיים התמתנו עם הגיל אך התגברו ביחס ישר לאינדקס מסת הגוף והיקף מתניים. אנשים שסבלו מהשמנה חולנית נהנו מתקינות משק הגלוקוז עשר שנים פחות במהלך חייהם לעומת נחקרים בעלי משקל תקין.

החוקרים מסכמים כי תוצאות עבודתם מצביעות על שכיחות גבוהה של הפרעות טרום סכרתיות באוכלוסיה ואחוזי מעבר ניכרים ביותר ממצבי ביניים לסכרת ממשית. החוקרים מדגישים את הצורך באימוץ אמצעי מנע מערכתיים בגילאים מוקדמים וכן בקרב אוכלוסיות הנחשבות לבעלות סיכון נמוך כי גם בהן שיעורי התחלואה הפוטנציאליים גבוהים מאוד. המחקר לא חף ממגבלות – מדובר בסקירה המבוססת על בדיקות מועטות ולא מבוקרות, הגדרת סכרת על בסיס טיפול תרופתי בעייתית שהרי תרופות דוגמת מטפורמין ניתנות גם במחלות נוספות כמו כבד שומני, שחלות פוליציסטיות, אקנה ועוד. ועדיין, התמונה העולה מן המחקר חשובה ומטרידה.

מקור:

Lifetime risk of developing impaired glucose metabolism and eventual progression from prediabetes to type 2 diabetes: a prospective cohort study
Ligthart, Symen et al. The Lancet Diabetes & Endocrinology

ערך: ד"ר צבי שליטנר

נושאים קשורים:  מחקרים,  אי סבילות לגלוקוז,  אינסולין,  טרום סוכרת,  סוכרת סוג 2
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
תגובות