מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) גורמת לירידה פרוגרסיבית בתפקוד הריאתי של החולים ועלולה להוביל לאי ספיקה נשימתית ומוות. חוקרים מארה"ב ביקשו לבדוק האם התלקחויות חדות של COPD מאיצות את ההדרדרות בתפקוד הריאתי של החולים והאם לחומרת ההתקפים משקל פרוגנוסטי משמעותי. מסקנות המחקר פורסמו לאחרונה בכתב העת American Journal of Respiratory and Critical Care Medicine.
עוד בעניין דומה
בעבודה נכללו 2,000 חולים שהיו במעקב מרפאת ריאות במשך חמש שנים. התלקחויות של COPD (או ארועים נשימתיים דומים בתסמיניהם בחולים מעשנים ללא COPD מאובחן) הוגדרו כהתקפים של שיעול וקוצר נשימה שהצריכו טיפול אנטיביוטי, סטרואידלי או אשפוז. במהלך שנות המעקב החולים תושאלו טלפונית או נבדקו במרפאה אחת לשישה חודשים. הקשר בין תדירות וחומרה של ההתלקחויות הנשימתיות וירידה ב FEV-1 במהלך השנים נותח באמצעות מודלים סטטיסטיים לינאריים.
התוצאות מלמדות כי התקפים אקוטיים של COPD נקשרו לירידה מואצת ב FEV-1 עם השפעה מודגשת במיוחד בקרב חולים עם מחלה קלה וראשונית GOLD-1, כל התקף תורגם לירידה עודפת של 23/מ"ל בשנה (P=0.03), וכל התלקחות חמורה לירידה של 87 מ"ל לשנה בFEV-1י (P=0.008) . השפעה מובהקת סטטיסטית אך פחותה בעוצמתה נרשמה בקרב חולים עם מחלה מתקדמת יותר GOLD 2-3. בקרב חולים מעשנים עם תסמיני קוצר נשימה אך ללא COPD מאובחן התקפים חריפים לא הובילו לירידה עודפת ב FEV-1 מעבר לקצב ההדרדרות הצפוי.
החוקרים מסכמים כי התלקחויות חדות של מחלת ריאות חסימתית כרונית מאיצות את קצב הירידה בתפקוד הריאתי של החולים, ביחוד בקרב חולי COPD התחלתי. כל החרפה אקוטית של COPD המצריכה טיפול אנטיביוטי, סטרואידלי או אשפוז עלולה להוביל לפגיעה עודפת של 23 עד 87 מ"ל בשנה ב FEV-1.
מקור:
Am J Respir Crit Care Med. 2016 Aug 24. [Epub ahead of print]
Acute Exacerbations and Lung Function Loss in Smokers With and Without COPD.
Dransfield MT1, Kunisaki KM2,3, Strand MJ4, Anzueto A5, Bhatt SP6, Bowler RP
ערך: ד"ר צבי שליטנר