מחקרים 18.01.2017

טיפול דואלי לאחר הכנסה של תומכן כלילי, האם ניתן להסתפק בחצי שנה?

סקירת ספרות מצביעה על העדר יתרון קליני מוחשי של טיפול בן שנה בשני נוגדי איגור טסיות לאחר הכנסת תומכן כלילי לעומת טיפול בן חצי שנה בלבד

נכון להיום מרבית החולים שעוברים צנתור עם הכנסה של תומכן כלילי מצופה תרופה מקבלים טיפול בשני תכשירים נוגדי איגור טסיות למשך שנה. צוות חוקרים בינלאומי ערך מטה אנליזה מקיפה בנסיון לקבוע האם ניתן להסתפק בשישה חודשי טיפול דואלי בלבד, והאם משך הטיפול מושפע מנוכחות של סכרת. תוצאות המחקר פורסמו לאחרונה בכתב העת BMJ.

לטובת העבודה נסרקו מאגרי מידע רפואי מובילים ולוקטו מחקרים אקראיים ומבוקרים שהתמקדו במשך הטיפול הדואלי לאחר השמה של תומכנים מצופים. תוצאת המחקר הראשית הוגדרה כרמת הסיכון השנתית לארועים לבביים משמעותיים (מוות כתוצאה מארוע לבבי, אוטם שריר הלב ופקקת (ודאית או בסבירות גבוהה) בתומכן. הניתוח בוצע על בסיס הכוונה לטפל.

בניתוח הסופי נכללו שש עבודות עם מדגם מאוגם של 11,473 חולים. 3,681 (32.1%) היו חולי סכרת, הגיל הממוצע עמד על 63.7 שנים בקרב חולי הסכרת ועל 62.8 שנים בקרב יתר הנחקרים. סכרת התגלתה, כצפוי, כגורם מנבא בלתי תלוי לתוצאת המחקר המשולבת (יחס סיכון 2.3, P=0.048). טיפול בן 12 חודשים בשני נוגדי איגור טסיות לא נקשר לסיכון נמוך יותר לתוצאה הקרדיאלית המשולבת בהשוואה לטיפול בן שישה חודשים הן בקרב חולי סכרת (יחס סיכון 1.05, P=0.86) והן בקרב חולים ללא סכרת (יחס סיכון 0.97, P=0.85). גם הסיכון לאוטם שריר הלב לא הציג פער מובהק בין שני משטרי הטיפול (יחס סיכון 0.95-1.15, P=0.82 בקרב חולי סכרת ו P=0.6 בקרב מטופלים ללא סכרת). עם זאת הסיכון לחסימה פקקתית של תומכן הושפע ממשך הטיפול והיה נמוך באופן מובהק בקרב חולי סכרת שטופלו במשך שנה לעומת חולים שטופלו במשך חצי שנה בלבד (יחס סיכון 0.26, P=0.02), לא נצפה פער דומה בקרב חולים ללא סכרת (יחס סיכון 1.42, P=0.35). החוקרים מציינים שבעבודה הגדולה מבין אלה שנבדקו היתרון של טיפול ממושך יותר במניעת פקקת בתומכן נרשם הן בקרב חולי סכרת והן בקרב חולים ללא דיסגליקמיה. טיפול ממושך בשני נוגדי איגור טסיות נקשר לעליה בסיכון לדימומים משמעותיים ומינוריים.

לסיכום, מכלול התוצאות מצביע על העדר יתרון קליני מוחשי של טיפול בן שנה בשני נוגדי איגור טסיות לאחר הכנסת תומכן כלילי לעומת טיפול בן חצי שנה בלבד. גם חולים סכרתיים יכולים, לכאורה, להסתפק בטיפול קצר יותר, ביחוד לאור העובדה כי טיפול ממושך כרוך בסיכון מוגבר לדימומים. יחד עם זאת הנטייה לפקקת בתומכן הייתה מודגשת יותר בקרב חולים שטופלו חצי שנה בלבד ועולה השאלה האם נטיה זו תתבטא קלינית בשלבים מאוחרים יותר, טווח זמנים שלא נבדק בסקירה הנוכחית.

מקור:

Short term versus long term dual antiplatelet therapy after implantation of drug eluting stent in patients with or without diabetes: systematic review and meta-analysis of individual participant data from randomised trials
BMJ 2016; 355 doi: http://dx.doi.org/10.1136/bmj.i5483 (Published 03 November 2016)Cite this as: BMJ 2016;355:i5483

ערך: ד"ר צבי שליטנר

נושאים קשורים:  מחקרים,  מחלת לב איסכמית,  טיפול דואלי,  תומכן כלילי מצופה,  פקקת בתומכן,  היצרות כלילית,  סוכרת
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
תגובות