המופיליה 20.12.2017

ניסוי קטן וראשוני עם תוצאות מבטיחות: טיפול גנטי במחלת ההמופיליה

בניסוי ראשון מסוגו הוחדרו גנים תקינים לתאי הכבד של חולי המופיליה שגופם אינו מסוגל לייצר בעצמו חלבון האחראי לקרישת דם. שיעור ההצלחה הפתיע לטובה

לחולי המופיליה יש מוטציה גנטית הגורמת לבעיה בייצור גורמי קרישה – החלבונים המונעים מאיתנו לדמם ללא הפסקה מכל חתך או חבורה. במקרים הקשים יותר של המופיליה, כל מכה עלולה להוביל לפגיעה קשה ואפילו למוות. החולים נאלצים להזריק לעצמם את גורם הקרישה החסר כדי למנוע דימום.

הניסוי נערך על ידי צוות חוקרים בינלאומי בבית החולים לילדים בפילדלפיה והתפרסם בתחילת החודש ב-The new England journal of medicine. הניסוי נועד להחזיר לחולים את היכולת לייצר את גורם הקרישה בעצמם והשתתפו בו עשרה חולי המופיליה B, צורה שבה לוקים כ-20% מהחולים והיא מאופיינת בחוסר בחלבון המכונה פקטור 9. החוקרים הזריקו לחולים נגיפים מהונדסים שהכילו את הגן לייצור פקטור 9, עם רצף גנטי שהבטיח שהחלבון ייוצר רק בתאי הכבד.

ניסויים קודמים לטיפול גני בהמופיליה נתקלו בקשיים בשל תגובה חיסונית חזקה של החולים. אחד מתפקידי מערכת החיסון הוא לתקוף ולהרוג תאים של הגוף עצמו שהודבקו בנגיף, כדי למנוע את המשך התפשטותו של הנגיף. כך תקפו תאי מערכת החיסון גם את תאי הכבד המודבקים בנגיפים המהונדסים.

הפעם השתמשו החוקרים בגירסה של הגן היוצרת חלבון פעיל במיוחד, כך שהחולים היו צריכים כמות קטנה יותר שלו כדי למנוע דימום. השימוש בגן זה אפשר הזרקת מינון יותר של נגיפים, והפחתת הסיכון  לסיבוכים. ואכן רק שניים מתוך עשרת המטופלים סבלו מתופעות לוואי כאלו, וטיפול בסטרואידים פתר את הבעיה.

בדיקות הראו שאצל כל משתתפי הניסוי תאי הכבד אכן ייצרו פקטור 9 , ותשעה מהם לא היו צריכים להשתמש כלל בגורם הקרישה החיצוני לאחר הטיפול. גם החולה שנאלץ להזריק לעצמו את גורם הקרישה בשל דימום השתמש בכמות קטנה הרבה פחות מאשר  לפני הטיפול.

בשונה מניסויים חדשניים אחרים של ריפוי גני, כמו הניסוי שדווח לאחרונה לרפא חולה בתסמונת האנטר, הפעם הרופאים לא מנסים לשנות את ה-DNA של החולים אלא רק להוסיף לו. הגן המחדר לתאים נשאר בתוכם כמולקולת DNA קצרה ועצמאית, וכך הוא מתבטא ויוצר את החלבון מבלי להיכנס לגנום של התא.

לשיטה זו יש יתרון גדול אחד. כשפיסת DNA נכנסת לתוך הגנום היא עלולה להיכנס למקום הלא נכון, וכך לפגוע בגנים הנמצאים שם. בדרך זו מתרחשות מוטציות שיכולות גם לגרום לסרטן, וזהו הסיכון הגדול ביותר של ריפוי גני. כאשר הגן המוכנס לתא נשאר מחוץ לגנום, הוא לא גורם למוטציות.

כמובן, יש לכך גם חיסרון. מולקולת DNA קטנה הנמצאת בתא עלולה "להיאבד", כלומר להתפרק ולהיעלם עם הזמן. אחד האתגרים הגדולים העומדים בפני החוקרים הוא להראות שהגן שהכניסו ממשיך לתפקד לאורך זמן. הטיפול הראשון שביצעו ניתן לפני 78 שבועות, כשנה וחצי, ומצבו של המטופל עדיין טוב. כל המטופלים נמצאים כמובן במעקב, ובעתיד נדע אם יצטרכו לחזור על הטיפול, וכל כמה זמן.

הניסוי אמנם קטן וראשוני, אך תוצאותיו מבטיחות מאוד. "זה גורם לי לחשוב שריפוי גני להמופיליה B יהיה בידינו בקרוב מאוד, אולי תוך כמה שנים", אמר  אריק פרנס (Parnes), מנהל המרכז להמופיליה בבוסטון. אם מחקרים גדולים יותר יראו שהטיפול אכן עובד ואינו גורם לתופעות לוואי קשות, התקווה היא שאפשר יהיה לטפל בצורה דומה גם בהמופיליה A, בה חסר גורם קרישה אחר, וגם במחלות גנטיות רבות נוספות.

מקור: 

N Engl J Med 2017; 377:2215-2227December 7, 2017DOI: 10.1056/NEJMoa1708538

http://www.nejm.org/doi/full/10.1056/NEJMoa1708538

נושאים קשורים:  המופיליה,  טיפול גנטי,  מחקרים,  המופיליה מסוג B,  פקטור 9
תגובות