מטה-אנליזה רשתית, שהקיפה כ-95,000 מטופלים עם פרפור פרוזדורים שנטלו נוגדי קרישה פומיים, חשפה עליונות של נוגדי קרישה פומיים עם פעילות ישירה (DOACs) בהשוואה לוורפרין (קומדין) במניעת שבץ, תסחיף סיסטמי, תמותה ודימום תוך גולגולתי. אפיקסבן (אליקוויס) הפגין עליונות על פני נוגדי הקרישה הפומיים האחרים מבחינת יעילות ובטיחות.

בוצעה הערכת יעילות, בטיחות ותועלת כלכלית של נוגדי קרישה פומיים עם פעילות ישירה (direct acting oral anticoagulants - DOACs) בקרב מטופלים עם פרפור פרוזדורים (atrial fibrillation - AF).
שיטת עבודה: נערכו סקירה שיטתית, מטה-אנליזה רשתית וניתוח תועלת כלכלית. בוצע חיפוש במאגרי המידע Medline, PreMedline, Embase וספריית קוכריין אחרי פרסומים של מחקרים עם הקצאה אקראית אשר בחנו את השימוש ב-DOAC, אנטגוניסט לוויטמין K או נוגד-טסיות, במטרה למנוע שבץ בקרב מטופלים עם AF.
במטה-אנליזה זו נותחו 23 מחקרים עם הקצאה אקראית אשר הקיפו 94,656 מטופלים. ב-13 מחקרים נערכה השוואה בין DOACs לוורפרין (Warfarin - Coumadin) במינונים שמטרתם להשיג INR בטווח 2.0-3.0.

תוצאות הסקירה
הטיפולים שהפחיתו את הסיכון לשבץ או תסחיף ססטמי, בהשוואה לוורפרין, היו אפיקסבן (Apixaban- Eliquis) במינון 5 מ"ג פעמיים ביום (יחס סיכויים [odds ratio – OR]:י0.79, 95% רווח בר סמך: 0.66-0.94), דביגטרן (Dabigatran - Pradaxa) במינון 150 מ"ג פעמיים ביום (OR:י0.65, 0.52-0.81), אדוקסבן (Edoxaban) במינון 60 מ"ג פעם ביום (OR:י0.86, 0.74-1.01) וריברוקסבן (Rivaroxaban - Xarelto) במינון 20 מ"ג פעם ביום (OR:י0.88, 0.74-1.03).

הסיכון לשבץ או לתסחיף ססטמי היה גבוה יותר עם אדוקסבן במינון 60 מ"ג פעם ביום (OR: 1.33, 1.02-1.75) וריברוקסבן במינון 20 מ"ג פעם ביום (OR: 1.35, 1.03-1.78), בהשוואה לדביגטרן במינון 150 מ"ג פעמיים ביום.  הסיכון לתמותה כללית היה נמוך יותר עם כל סוגי ה-DOACs בהשוואה לוורפרין.

טיפולים שהפחיתו את הסיכון לדימום כבד, בהשוואה לוורפרין, היו אפיקסבן במינון 5 מ"ג פעמיים ביום (OR: 0.71. 0.61-0.81), דביגטרן במינון 110 מ"ג פעמיים ביום (OR: 0.80, 0.69-0.93), אדוקסבן במינון 30 מ"ג פעם ביום (OR: 0.46, 0.40-0.54) ואדוקסבן במינון 60 מ"ג פעם ביום (OR: 0.78, 0.69-0.90).
הסיכון לדימום חמור היה גבוה יותר עם דביגטרן במינון 150 מ"ג פעמיים ביום, בהשוואה לאפיקסבן במינון 5 מ"ג פעמיים ביום (OR: 1.33, 1.09-1.62), ריברוקסבן במינון 20 מ"ג פעמיים ביום בהשוואה לאפיקסבן במינון 5 מ"ג פעמיים ביום (OR: 1.45, 1.19-1.78) וריברוקסבן במינון 20 מ"ג פעמיים ביום בהשוואה לאדוקסבן במינון 60 מ"ג פעם ביום (OR: 1.31, 1.07-1.59).
הסיכון לדימום תוך-גולגולתי היה נמוך יותר במידה ניכרת עם רוב סוגי ה- DOACs בהשוואה לוורפרין. הסיכון לדימום במערכת העיכול היה גבוה יותר עם חלק מסוגי ה- DOACs בהשוואה לוורפרין.

סיכום
אפיקסבן במינון 5 מ"ג פעמיים ביום קיבל את הדירוג הגבוה ביותר עבור רוב התוצאים והיה היעיל ביותר בהשוואה לוורפרין.

מטה-אנליזה רשתית זו תומכת בבחירת תרופות מסוג DOACs (אליקוויס, פרדקסה, אדוקסבן, קסרלטו) למניעת שבץ בקרב מטופלים עם AF. מספר תרופות ממשפחה זו הפגינו תועלת מוחלטת בהשוואה לוורפרין. יש צורך במחקר שיבצע השוואה ישירה בין סוגי DOAC שונים על מנת לחסוך את הצורך בהשוואות עקיפות דרך מטה-אנליזה רשתית.

מקור:

Oral anticoagulants for prevention of stroke in atrial fibrillation: systematic review, network meta-analysis, and cost effectiveness analysis
BMJ 2017; 359 doi: https://doi.org/10.1136/bmj.j5058 (Published 28 November 2017)Cite this as: BMJ 2017;359:j5058

 

 

נושאים קשורים:  נוגדי קרישה פומיים עם פעילות ישירה,  DOAC,  קומדין,  פרפור פרוזדורים,  שבץ,  תסחיף ססטמי,  אפיקסבן,  אליקוויס,  דביגטרן,  פרדקסה,  אדוקסבן,  ריברוקסבן,  קסרלטו,  דימום חמור,  מחקרים,  וורפרין.