במסגרת מחקר ה-ORIGINי(Outcome Reduction with an Initial Glargine Intervention) מינונים של אינסולין גלרגין שעברו טיטרציה שמטרתם להגיע לנורמוגליקמיה בצום נמצאו כבעלי השפעה ניטרלית של תוצאים קרדיווסקולריים.

מינון האינסולין הדרוש להשיג נורמוגליקמיה סיפק הצצה ייחודית של עמידות המשתתפים השונים לאינסולין ואיפשר לבחון את הקשר בין עמידות לאינסולין ותוצאים קרדיווסקולריים.

במסגרת המחקר בוצעה טיטרציה עצמית של מינון אינסולין לצורך הגעה לרמות גלוקוז בצום השוות או נמוכות מ-5.3 מילימול/ליטר. בנוסף, בוצע איסוף של בעיות בריאות כלליות וקרדיווסקולריות.

כל האנליזות הוגבלו למשתתפים שקיבלו אינסולין גלרגין ושינוי אורחות חיים או תרופה פומית אחת להפחתת גלוקוז. נורמוגליקמיה הוגדרה כרמות גלוקוז בצום הקטנות מ-5.6 מילמול/ליטר והמוגלובין מסוכרר הקטן מ-6% בביקור לאחר שנתיים. חציון לוג מינוני האינסולין תועד בכל ביקור מרנדומיזציית המשתתפים ועד הביקור הלפני אחרון או התרחשות של מאורע קרדיווסקולרי.

החוקרים מצאו כי מינוני אינסולין חציוניים גבוהים לא שיקפו התרחשות אירועים קרדיווסקולריים כלליים בתת קבוצת החולים שהשיגו נורמוגליקמיה. כאשר בוצעה אנליזה של המינון שנלקח לפני אירוע קרדיווסקולרי או לפני הביקור הלפני-אחרון, יחס הסיכונים המתוקנן לתוצא משולב של תמותה קרדיווסקולרית, אוטם שריר הלב או שבץ היה 0.94 (רווח בר-סמך 95%, 0.88-1.00) לכל עלייה של יחידת אינסולין בכלל אוכלוסיית המשתתפים ו-0.91 (0.81-1.01) בתת הקבוצה של המשתתפים עם נורמוגליקמיה.

מסקנת החוקרים היא כי ייתכן שעמידות לאינסולין, לכשעצמה, אינה מעודדת התרחשות של אירועים קרדיווסקולריים באנשים עם דיסגליקמיה.

מקור: 

Gerstein, H.C. et al. (2018) Diabetes, Obesity and Metabolism.  20(3), 564

 

נושאים קשורים:  סוכרת,  עמידות לאינסולין,  אירועים קרדיווסקולריים,  ORIGIN,  מחקרים