במחקרים קליניים הכוללים מטופלים עם סוכרת סוג 2, טיפול עם אנאלוגים לאינסולין ארוך טווח הפחית באופן מועט את הסיכון להיפוגליקמיה לילית בהשוואה לאינסולין NPH - neutral protamine Hagedorn אנושי, אבל העלות היא פי 2 עד 10 יותר. תוצאים בפרקטיקה הקלינית עשויים להיות שונים מתוצאות המחקרים.

המחקר הנוכחי בוצע במטרה להשוות את שיעור הביקורים במלר"ד (מחלקה לרפואה דחופה) או האשפוזים הקשורים להיפוגליקמיה עם התחלת טיפול באנאלוגים לאינסולין ארוך טווח בהשוואה לאינסולין NPH אנושי בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2.

המחקר הינו מחקר רטרוספקטיבי תצפיתי שעשה שימוש בנתונים שנאספו מינואר 2006 ועד ספטמבר 2015 בצפון קרולינה. מטופלים עם סוכרת סוג 2 שהחלו טיפול באנאלוגים לאינסולין ארוך טווח או אינסולין NPH נכללו במחקר, והוצאו במקרה של תמותה, אובדן כיסוי ביטוחי, שינוי טיפול באינסולין או סיום המחקר.

החשיפה הוגדרה כהתחלת טיפול באנאלוגים לאינסולין בזאלי (glargine או detemir) בהשוואה לאינסולין NPH.

התוצא הראשוני שנמדד היה זמן עד לביקור במלר"ד או אשפוז הקשור להיפוגליקמיה. התוצא המשני היה שינוי ברמות המוגלובין מסוכרר בתוך שנה מהתחלת הטיפול באינסולין.

24,489 מטופלים עם סוכרת סוג 2 שהחלו טיפול באינסולין בזאלי נכללו במחקר (גיל ממוצע 60.2 [סטיית תקן 11.8] ; 51.9% היו לבנים ; 46.8% היו נשים).

במהלך תקופת מעקב ממוצעת של 1.7 שנים, נרשמו 39 ביקורים במלר"ד או אשפוזים הקשורים להיפוגליקמיה בקרב 1928 מטופלים שהחלו טיפול באנאלוגים לאינסולין (11.9 אירועים [95%CI 8.1 – 15.6] ל-1,000 שנות אדם) בהשוואה ל-354 ביקורים במלר"ד או אשפוזים הקשורים להיפוגליקמיה בקרב 23,561 מטופלים שהחלו טיפול באינסולין NPHי(8.8 אירועים [95%CI 7.9-9.8] ל-1,000 שנות אדם) (הבדל בין הקבוצות 3.1 אירועים [95%CI -1.5 – 7.7] ל-1,000 שנות אדם ; p=0.07).

בקרב 4,428 מטופלים שהותאמו, ה-Hazard ratio המותאם היה 1.16 (95%CI 0.71 – 1.78) לביקורים במלר"ד או אשפוזים הקשורים להיפוגליקמיה הקשורים עם שימוש באנאלוג לאינסולין. בתוך שנה מתחילת הטיפול באינסולין, רמות המוגלובין מסוכרר ירדו מ-9.4 (95%CI 9.3% - 9.5%) ל-8.2% (95%CI 7.9% - 8.0%) לאחר התחלת שימוש באנאלוגים לאינסולין ומ-9.4% (95%CI 9.3% - 9.5%) ל-7.9% (95%CI 7.9% - 8.0%) לאחר התחלת טיפול באינסולין NPHי(adjusted difference-in-differences לשליטה גליקמית -0.22% [95%CI -0.09% - 0.37%]).

לסיכום, בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2, התחלת טיפול באנאלוג לאינסולין בזאלי, בהשוואה לאינסולין NPH, לא היה קשור בירידה בסיכון לביקורים במלר"ד או אשפוזים הקשורים להיפוגליקמיה או עם שליטה גליקמית טובה יותר. ממצאים אלו מציעים כי השימוש באנאלוגים לאינסולין בזאלי בפרקטיקה הקלינית עשויה לא להיות קשורה עם יתרונות קליניים בהתייחס לתוצאים אלו.

מקור:

Lipska KJ, Parker MM, Moffet HH, Huang ES, Karter AJ. Association of Initiation of Basal Insulin Analogs vs Neutral Protamine Hagedorn Insulin With Hypoglycemia-Related Emergency Department Visits or Hospital Admissions and With Glycemic Control in Patients With Type 2 Diabetes. JAMA. Published online June 23, 2018. doi:10.1001/jama.2018.7993

ערכה: ד"ר נועה יקירביץ אמיר

נושאים קשורים:  מחקרים,  סוכרת,  סוכרת סוג 2,  NPH,  אינסולין,  detemir,  glargine