מטרת מחקר זה היא לזהות את ההיארעות, הגורמים וההשפעות של אי-דבקות (non-adherence) בטיפול כרוני פומי או תת עורי בחולים ב-polycythemia vera ו-essential thrombocythemia.

במסגרת המחקר, גויסו חולים במחלות אלה והשלימו שאלון שהורכב על ידי החוקרים ובו נאסף מידע בנוגע לסיבוכים (תרומבוזיס, שינוי ומוות) בכל נקודה בחייו של החולה (לפני האבחון, עד לקביעת הטיפול ולאחר סיום השאלון). 67 מתוך 286 החולים (22.7%) דיווחו על דבקות נמוכה (90%>) בטיפול באמצעות תרופות ציטורדקטיביות ו-46 מתוך 255 (18%) הצהירו גם על אי-דבקות בטיפול אנטיתרומבוטי.

סך הכל, 85 מתוך 286 חולים (29.7%) הצהירו שהם לא דבקים בטיפול שהוקצה להם. פספוס של נטילה היה נדיר וקושר בעיקר עם שיכחה עקב חגים או נסיעות תעסוקתיות.

חולים שלא דבקו בטיפול שהוקצה להם אופיינו בגיל צעיר יותר, גרו בגפם, נטלו מעט סוגים של תרופות אך מספר גדול של כדורים וקבעו בעצמם את זמן נטילת התרופות.

עוד החוקרים מצאו שבחולים שעברו אירוע של תרומבוזיס או הערכה המטולוגית לא הושפעו שיעורי הדבקות שלהם בטיפול עקב אירועים אלה. בנוסף נמצא שאי-דבקות בטיפול האוראלי הביאה לסיכון מוגבר להתקדמות פנוטיפית של המחלה (7.3 לעומת 18%, P=0.05).

מתוך ממצאים אלה עולה שחולים המטופלים באמצעות תרופות ציטורדוקטיביות ו/או אנטיתרומבוטיות בגין polycythemia vera ו- essential thrombocythemia יכולים שלא לדבוק במשטר הטיפולי כתלות בגילם, הרגליהם וטיפולים אחרים שהם מקבלים. עם זאת, שיעור הדבקות של החולים לא תלוי בהיסטוריה של המחלה או בתופעות הלוואי של הטיפול. כמו כן, התקדמות פנוטיפית נצפתה יותר באלו שלא דבקו בטיפול.

מקור: 

Le Calloch, R. et al. Haematologica. (2018). 103

נושאים קשורים:  מחקרים,  essential thrombocythemia,  polycythemia vera,  ציטורדוקטיבי,  טרומבוס,  קריש