מטרת החוקרים בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה זו של מחקרים פרוספקטיביים היא להעריך את הקשר בין משך השינה להשמנת יתר באוכלוסיה הפדיאטרית.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו חיפוש שיטתי באמצעות Pubmed, Embase, Web of Science ו-Cocharne עד ל-25.9.2017. מחקרים שנכללו בסקירה זו היו פרוספקטיביים, כללו מעקב שארך לפחות שנה אחת, כללו זמן שינה במצב הבסיס ומדדו את שכיחות השמנת היתר ו/או את השינויים ב-BMI לאורך המעקב. החוקרים הפיקו את הסיכונים היחסיים או את השינויים ב-z-score של ה-BMI ורווח בר-סמך ברמת 95% ואגרו אותם באמצעות מודל אפקטים מקריים.
החוקרים כללו 42 מחקרים, אך עקב שונות רבה התוצאות מוצגות לפי ריבוד לגילאים. שינה קצרה קושרה עם סיכון רב יותר לפיתוח השמנה או השמנת יתר בפעוטות (7 מחקרים, 14,738 משתתפים, יחס סיכונים: 1.40; רווח בר-סמך 95% 1.65-1.19; p<.001), בילדות מוקדמת (8 מחקרים, 31,104 משתתפים, יחס סיכונים: 1.57; 1.76-1.40; p<0.001), בילדות התיכונה (3 מחקרים, 26,652 משתתפים, יחס סיכונים: 1.30; 1.53-1.11; p<.002).
זמן שינה קושר גם עם שינוי משמעותי ב-z-score של BMIי(14 מחקרים, 18 עוקבות, 31,665 משתתפים; הבדל ממוצע 0.03-; -0.04 עד -0.01 לכל שעת שינה; p=0.001) ועם BMIי(16 מחקרים, 24 עוקבות, 24,894 משתתפים; הבדל ממוצע -0.03 ק"ג למטר2; 0.04- עד ל-0.01- לכל תוספת של שעת שינה; p=0.001).
החוקרים הסיקו על בסיס תוצאות אלה שזמן שינה קצר הוא גורם סיכון או סמן להתפתחות השמנה בפעוטות, ילדים ומתבגרים.
מקור:
Miller, M.A. et al. (2018). SLEEP. 41 (4)