יש מחסור בראיות קליניות המדגימות את היעילות של טיפול סיסטמי עבור קרצינומה מתקדמת של דרכי הרוק (salivary duct carcinoma - SDC) לאור הנדירות של מחלה זו. החוקרים העריכו את היעילות והטוקסיות של טרסטוזומאב ודוקסטקסל במטופלים עם SDC מתקדמת מקומית, חוזרת או גרורתית חיובית לקולטן 2 ל-EGFR.
עוד בעניין דומה
מחקר פאזה 2 זה בוצע במרכז רפואי בודד עם זרוע אחת בתבנית תווית פתוחה. מטופלים קיבלו טרסטוזומאב במנת העמסה של 8 מ"ג/ק"ג ולאחר מכן 6 מ"ג/ק"ג כל שלושה שבועות. דוקסטקסל ניתנה במינון 70 מ"ג למטר רבוע כל שלושה שבועות.
התוצא העיקרי היה שיעור תגובה כוללת. תוצאים משניים כללו שיעור הטבה קלינית, שרידות ללא התקדמות מחלה, שרידות כללית וטוקסיות.
במחקר השתתפו 57 מטופלים עם SDC. שיעור התגובה הכולל היה 70.2% (רווח בר-סמך 95% 56.6-81.6%) ושיעור ההטבה הקלינית היה 84.2% (72.1-92.5%).
שרידות ללא התקדמות מחלה חציונית ושרידות כוללת היו 8.9 חודשים (7.8-9.9 חודשים) ו-39.7 חודשים (רווח בר-סמך 95% לא הושג), בהתאמה. תופעת הלוואי הנפוצה ביותר הייתה אנמיה (91% מהמשתתפים) ולאחר מכן ירידה בספירה לבנה (89%) ונויטרופניה (88%).
תופעת הלוואי מדרגה 4 הנפוצה ביותר היתה ירידה בספירות נויטרופילים (60%). נויטרופניה פיברילית מדרגה 3 דווחה בשמונה מטופלים (14%). לא נצפו תופעות לוואי מדרגה 2 או יותר הקשורות באי ספיקת לב או ירידה במקטע פליטה של חדר שמאל לפחות מ-50%.
מחקר זה מספק ראיות מעודדות לגבי היעילות של טרסטוזומאב ודוקסטקסל לטיפול ב-SDC חיובי לקולטן 2 ל-EGFR. כמו כן, לטיפול פרופיל בטיחות נסבל.
מקור:
Takahashi, H. et al. (2018) Journal of Clinical Oncology. https://doi.org/10.1200/JCO.18.00545