מחקר זה נמשך 12 חודשים והיה מחקר אקראי, מעשי (Pragmatic) ועם קבוצת ביקורת שהעריך האם טיפול מקוון עם מספר גורמים מעורבים הוביל לשיפור איכות החיים בהשוואה לטיפול בין אישי בסביבה אמיתית (In-Person Care) בחולי ספחת.
עוד בעניין דומה
296 מבוגרים עם ספחת שאובחנו בקהילה, הוקצו באופן אקראי לקבל טיפול מקוון או בין אישי. עבור כל מי שהשתתף במחקר בוצע ניתוח מידע. בקבוצת הטיפול המקוון, המטופלים והמטפלים סיפקו טיפול באופן ישיר ולא מתואם. בקבוצת הטיפול הבין-אישי, המטופלים קיבלו טיפול עם נוכחות פיזית של הגורמים. לאור אופי ההתערבות, לא ניתן היה לבצע סמיות למשתתפים, אך החוקרים היו בסמיות להתערבות בזמן ניתוח הנתונים.
לאחר 12 חודשי טיפול, הירידה הממוצעת ± סטיית תקן במדד Skindex-16 בהשוואה לציון בתחילת המחקר היתה 20.67 ± 9.02 בקבוצת הטיפול המקוון בהשוואה ל-23.50 ± 10.55 בקבוצת הטיפול הבין אישי. ההבדל בציון בין שתי הקבוצות היה -0.83 (עם רווח בר-סמך 95%: -5.18 – 3.51), מספר שנפל בגבולות הדמיון (Equivalence) שהוגדר מראש (±7).
ההבדל במדד איכות חיים לחולים במחלות עור (Dermatology Life Quality Index) היה 4.34 ± 1.64 בקבוצת הטיפול המקוון בהשוואה ל-4.77 ± 1.17 בקבוצת הטיפול הבין אישי, ההבדל בין שתי הקבוצות במדד זה היה -0.45 (רווח בר-סמך 95%: -1.29 – 0.38) והיה בתוך גבולות הדמיון (±2.5).
מקור: