מטרת המחקר הנוכחי היתה לבחון ולחקור את מאפייני חוויית הטיפול בסוכרת מסוג 2 מנקודת מבטם של מטופלים וצוותים רפואיים במסגרת רפואת המשפחה.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו ראיונות עם 39 אנשי צוות רפואי במזרח אנגליה. החוקרים ראיינו 24 חולים ו-15 רופאים ואחיות וזיהו שינויים באופי הטיפול בסוכרת כתוצאה משינויים ולחצים שונים שהוצבו על ידי מערכת הבריאות הלאומית.
המטופלים דרשו טיפול הניתן באופן בלעדי על ידי רופא המשפחה ובאופן רציף. המטופלים נפגשו לעתים עם רופאים מומחי סוכרת אבל באופן הולך וגובר קיבלו טיפול בהנחיית אחות.
אחיות דיווחו כי סיפקו את מרבית הטיפול האישי, בעוד שהרופאים נותרו אחראים אך התרחקו יותר ויותר ממתן טיפול פנים אל פנים במטופלי סוכרת.
היתה הסכמה בקרב רופאים, אחיות ומטופלים כי במצב הנוכחי של המערכת ניתן לקיים רק את הטיפול המינימלי הנדרש על פי תקן וכי אין סיכוי גבוה להתאים טיפול ייחודי למטופל באיכות גבוהה במיוחד.
מחברי המחקר מסכמים כי הטיפול בסוכרת מסוג 2 מהווה מקרה בוחן חשוב המשקף את מצבה של רפואת המשפחה במערכת הבריאות הציבורית. המאמצים לניהול לחצים שונים של המערכת לא נתפסו כחיוביים על ידי מטופלים וצוותים, למרות יתרונות מסוימים של שינויים ושיטות חדשות לניהול המחלה.
החוקרים מסיקים כי יש צורך במסגור מחדש של הציפיות מהטיפול על ידי העברת פתרונות לחולים ולצוותים כאחד, כך שהם יובנו וינוהלו באופן מציאותי שיוביל לפחות אכזבה מהשירות הרפואי הניתן במערכת הציבורית.
מקור: