עמידות לאינסולין היא מנגנון בסיסי בהתפתחות סוכרת סוג 2 והיא נוכחת ברוב האנשים הנמצאים במצב של טרום סוכרת. לעמידות לאינסולין יש גורמים תורשתיים וסביבתיים אשר מכוונים לשימור אנרגיה ומטבוליזם.
עוד בעניין דומה
תובנות שהופקו ממחקרים גנטיים שנערכו לאחרונה וממחקרים של חילוף חומרים in vivo ו-x vivo הדגישו את המשמעות החשובה של תפקוד מיטוכונדרי על פיזור שומנים ועמידות לאינסולין. מחקרים אלה תמכו בתיאוריה שתפקוד מיטוכונדרי ירוד קשור לעמידות לאינסולין דרך ההשפעה שלו על איזון אנרגיה בתא. קשר זה נמצא ביחוד ברקמות המגיבות לאינסולין כמו שרירי שלד, רקמות שומן לבן והכבד.
במאמר זה דנו החוקרים בממצאים מתוך המחקרים שתוארו וכן במנגנוניים הפוטנציאלים המקשרים בין תפקוד מיטוכונדרי לקויי לבין עמידות לאינסולין.
מקור:
Panjamaporn Sangwung et. al (2020) Endocrinology https://doi.org/10.1210/endocr/bqaa017