מטרת החוקרים היתה לתאר את הביטויים הקליניים והתוצאים של ילדים במצב קריטי עם מחלת COVID-19 בניו יורק. החוקרים עיצבו מחקר תצפית רטרוספקטיבי על ילדים בגילאי חודש עד 21, שהתאשפזו עם זיהום ב-COVID-19 בין 14 במרץ ועד 2 במאי 2020, בתשע יחידות לטיפול נמרץ לילדים בניו יורק.
עוד בעניין דומה
החוקרים מצאו כי בקרב 70 ילדים שהתאשפזו ביחידה לטיפול נמרץ, הגיל החציוני היה 15 (טווח בין רבעוני 9-19), 61.4% היו בנים, 38.6% היספנים, 32.9% שחורים ול-74.3% הייתה תחלואה נלווית.
חום (72.9%) ושיעול (71.4%) היו התסמינים הנפוצים ביותר. כמו כן, נמצא כי 12 חולים (17%) עמדו בקריטריונים לאלח דם חמור, 14 (20%) נזקקו לתמיכה במכווצי כלי דם, 21 (30%) פיתחו תסמונת מצוקה נשימתית חריפה, תשעה (12.9%) עמדו בקריטריונים לפגיעה כלייתית חריפה, חולה אחד (1.4%) נזקק לטיפול כלייתי חליפי ושניים (2.8%) סבלו מדום לב.
החוקרים מצאו כי 27 (38.6%) חולים קיבלו טיפול עם hydroxychloroquine, י13 (18.6%) עם רמדסוויר, 23 (32.9%) עם קורטיקו-סטרואידים, שלושה (4.3%) עם טוקילוזומאב ואחד (1.4%) עם אנקינרה. אף חולה לא קיבל טיפול עם אימונוגלובולינים או החלפת פלזמה.
זאת ועוד, נמצא כי 49 (70%) חולים נזקקו לתמיכה נשימתית, 14 (20.0%) מתוכם באמצעות הנשמה שאינה פולשנית, 20 (28.6%) באמצעות הנשמה פולשנית, שבעה (10%) נזקקו להשכבה על הבטן, שניים (2.8%) קיבלו גז NO בשאיפה וחולה אחד (1.4%) נזקק ל-ECMOי(extracorporeal membrane oxygenation).
לבסוף, דיווחו החוקרים כי תשעה (45%) מתוך 20 החולים הזקוקים להנשמה פולשנית נגמלו מהמכונה ביום ה-14, עם משך הנשמה חציוני של 218 שעות (טווח בין רבעוני 79-310.4).
בנוסף, נמצא כי נוכחות תסמונת מצוקה נשימתית חריפה היתה קשורה באופן מובהק למשך האשפוז באופן כללי ומשך האשפוז ביחידה לטיפול נמרץ, כמו גם לסיכון נמוך יותר להשתחרר מהיחידה לטיפול נמרץ ומבית החולים באופן כללי ביום ה-14 (P <0.05).
החוקרים הגיעו למסקנה כי ילדים עם COVID-19 הנמצאים במצב קריטי הם בעיקר מתבגרים, בעלי תחלואה נלווית ברקע ודורשים צורה כלשהי של תמיכה נשימתית. הם סבורים כי נוכחות של תסמונת מצוקה נשימתית חריפה קשורה באופן מובהק לאשפוז ארוך יותר, בין היתר ביחידה לטיפול נמרץ.
מקור: