בריאות הנפש 20.05.2021

מאפיינים של חולים עם דיכאון עמיד – מחקר קוהורט אירופאי

דיכאון עמיד לטיפול מוגדר ככזה לאחר כישלון של שני קווים טיפוליים, ומהווה אתגר קליני משמעותי לקלינאים, גורם לסבל רב למטופלים ולעומס משמעותי על מערכת הבריאות

דיכאון מג'ורי (MDD) היא הפרעה שכיחה המשפיעה על כ-15% מהאוכלוסיה וגורמת לתחלואה ותמותה משמעותיות. למרבה הצער, למרות קיומם של טיפולים פרמקולוגיים ולא פרמקולוגיים יעילים ומגוונים, כ-20% מהמטופלים לא מגיעים לרמיסיה.

דיכאון עמיד לטיפול מוגדר ככזה לאחר כישלון של שני קווים טיפוליים, ומהווה אתגר קליני משמעותי לקלינאים, גורם לסבל רב למטופלים ולעומס משמעותי על מערכת הבריאות. למרבה הצער, פעמים רבות נסיונות אוגמנטציה ושימוש בקווי טיפול נוספים לא נוחלים הצלחה – ולמעשה כיום קיים רק טיפול פרמקולוגי בודד אשר אושר לשימוש לדיכאון עמיד. למרות ההשפעות מרחיקות הלכת של תת הקבוצה של המטופלים המתמודדים עם דיכאון עמיד, עדיין קיים מידע מועט למדי לגבי מאפייני המטופלים ולגבי אפשרויות הטיפול.

על מנת לעמוד על המשמעויות ארוכות הטווח ועל המאפיינים של החולים המתמודדים עם דיכאון עמיד, עקבו החוקרים אחרי 446 מטופלים המתמודדים עם דיכאון עמיד במשך 18 חודשים. המטופלים שנכללו במחקר עמדו בקרטריונים של דיכאון עמיד (כישלון בשני קווי טיפול במינון ומשך טיפול מתאימים) וכן קיבלו ציון של מעל 20 בסולם MADRS – האקוויולנטי לדיכאון בינוני-קשה.

נקודת ההתחלה של המחקר הייתה בתחילת טיפול נוגד דיכאון חדש – בין אם פרמקולוגי, פסיכותרפי או אחר (טיפול בנזעי חשמל, DBS או TMS) – אשר נבחר על ידי הקלינאי המטפל. הטיפול החדש היה יכול להיות טיפול כמונותרפיה, כהוספת תרופה נוספת או כאוגמנטציה. שינויי מינון או החלפת טיפול בתוך אותה קבוצת תרופות לא נכללו במחקר.

במהלך תקופת המעקב נאסף מידע לגבי פרטים קלייניים וסוציו-דמוגרפיים של המטופל, לצד מידע על טיפולים קודמים. המעקב אחר מצב המטופלים התבצע על ידי שאלוני דיווח עצמי מקובלים (EQ-5D-5L, SSD, WPAI), לצד מעקב קליני אחר מצב המטופלים, תיעוד החרפות ורמיסיות (תוך שימוש בסקלת MADRS) אישפוזים ועוד.

תוצאות

בשלב הכניסה למחקר 99.5% מהמטופלים לא השתפרו אחרי שני נסיונות טיפוליים, 45.7% אחרי 3 קווי טיפול ו-14.6% אחרי ארבע קווי טיפול שונים – כאשר תרופות מקבוצת ה-SSRI ואחריה ה-SNRI היו כצפוי קווי הטיפול הפופולריים ביותר. בממוצע המטופלים שנכללו במחקר סבלו מדיכאון במשך שנתיים וחצי בממוצע.

במהלך המחקר נרשמו למטופלים 54 התערבויות פרמקולוגיות שונות, בין אם כמונותרפיה, פוליתרפיה או אוגמנטציה. קבוצת התרופות השכיחה ביותר (56%) שנרשמה למטופלים בזמן המחקר סווגה כ'תרופות אחרות' (trazodone, bupropion, mirtazapine, vortioxetine), לעומת 42.8% שקיבלו SNRI, ו-37.5% שקיבלו SSRI.י19.2% טופלו בפסיכותרפיה ו-6.6% טופלו בשיטות נוירוסטימולציה שונות.

אחרי 6 חודשים רק כרבע מהמטופלים השתפרו קלינית – כאשר רק 16.7% הגיעו לרמיסיה (MADRS<10). כמעט 75% מהמטופלים לא הגיבו לטיפול אחרי חצי שנה, מספר שהשתפר אך מעט לאחר שנה (70%).

המשמעות של הימשכות הדיכאון העמיד פגעה קשה בתפקוד היומיומי של המטופלים. כך למשל 61.6% מהמטופלים סבלו מפגיעה משמעותית בתעסוקה ואיבדו בין 4.3 ל-4.9 ימים בשבוע העבודה שקדם להערכה – מספרים שלמעשה לא מאפשרים תפקוד תעסוקתי.

המשמעות של דיכאון עמיד לטיפול

קיומה של תת-קבוצה של מטופלים הסובלים מדיכאון עמיד מוכרת מזה זמן רב, אף שעד כה המאפיינים של קבוצה זו לא הובנו בצורה מספיקה. המחקר הנוכחי רק מדגיש את העובדה שלמרות קיומם של קווי טיפול מרובים – מרבית החולים בתת קבוצה זו לא יגיבו לטיפול וימשיכו לסבול הן ממחלתם הבסיסית והן מההשלכות האישיות, התעסוקתיות והמערכתיות הנובעות ממנה.

מכאן שהצורך בטיפול שיתן מענה מדוייק לקבוצה זו הינו חשוב מתמיד – כמו גם המשך חידוד ההגדרות והמאפיינים של תת-קבוצה זו.

סוכם ע"י ד"ר דניאל ארגו, מנהל מחלקה פתוחה, בית חולים המרכז הירושלמי, מתוך המאמר:

Heerlein, Real-world evidence from a European cohort study of patients with treatment resistant depression: Baseline patient characteristics
Journal of Affective Disorders, Volume 283, 15 March 2021, Pages 115-122

נושאים קשורים:  בריאות הנפש,  דיכאון עמיד,  נוגדי דיכאון,  SSRI,  SNRI,  מחקרים
מאמרים נוספים שיעניינו אותך