טרם הובהר מדוע דיכאון קשור לתוצאים שליליים אצל מטופלים עם אי ספיקת לב (HF). החוקרים בדקו את הקשר בין דיכאון לתוצאים קליניים בקרב מטופלים שהיו עם HF ומקטע פליטה ירוד (HFrEF) וטופלו על סמך ההנחיות (GDMT).
עוד בעניין דומה
החוקרים השתמשו במאגר הנתונים של ניסוי GUIDE-IT אשר מתוכו השתתפו 894 מטופלים עם HFrEF. המטופלים חולקו לקבוצות אשר רובדו על בסיס היסטוריה של דיכאון, ובאמצעות מודל הרגרסיה לסיכון יחסי Cox בחנו החוקרים את הקשר בין הרקע הרלוונטי לתוצאים.
במחקר נמצא כי 140 מטופלים (16%) מהקוהורטה סבלו מדיכאון. קבוצות המטופלים אשר נטו לדיכאון היו נשים (46% לעומת 29%, p<0.001) ולבנים (67% לעומת 53%,p=0.002). לא נמצא הבדל מבחינת שעור GDMT במצב הבסיסי או לאחר 90 יום, וכן לא היו הבדלים במינוני מטרה שהושגו לאחר 90 יום. כמו כן, תוצאות המחקר הראו כי רמות NT-proBNP בכל נקודות הזמן שנבדקו היו דומות בקרב קבוצות המשתתפים (p>0.05). לאחר התאמה, דיכאון נמצא קשור לאשפוז מסיבה כלשהי [סיכון יחסי 1.42 (רווח בר-סמך 1.11-1.81), p<0.01)], תמותה קרדיווסקולרית [סיכון יחסי 1.69 (רווח בר-סמך 1.07-2.68, p=0.025)], ותמותה מסיבה כלשהי [סיכון יחסי 1.54 (רווח בר-סמך 1.03-2.32, p=0.039)].
החוקרים סיכמו כי על פי תוצאות המחקר דיכאון השפיע על תוצאים קליניים אצל חולי HF ללא קשר לעצימות GDMT ורמות NT-proBNP. הממצאים הללו, כך כתבו החוקרים, מדגישים את הצורך בהתמקדות בבריאות הנפש של המטופלים במקביל ל-GDMT אופטימלי אצלם.
מקור: