בכתב העת BMC Family Practice פורסם מחקר שנועד לבחון את התוצאים ארוכי הטווח של מטופלים שעברו שבץ איסכמי, ולחקור את גורמי הסיכון הפוטנציאליים לאירועים קרדיווסקולריים חוזרים ולתמותה מכל הסיבות במסגרת מערך הטיפול הראשוני.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, ערכו החוקרים מחקר עוקבה רטרוספקטיבי בשתי מרפאות חוץ-כלליות (GOPC) תחת רשות בתי החולים (HA) בהונג קונג (HK).
במחקר נכללו חולי שבץ איסכמי עם שני ביקורי מעקב רצופים לכל הפחות, במהלך תקופת הגיוס (1/1-30/6/2010). המטופלים נותרו במעקב סדיר עד ל-31/12/2018, או עד להתרחשות של שבץ חוזר, אירוע קרדיווסקולרי, או מוות.
התוצא העיקרית היה התרחשות של אירוע מוחי-וסקולרי חוזר כולל שבץ איסכמי חולף (TIA), שבץ איסכמי או שבץ המורגי. התוצאים המשניים היו תמותה מכל הגורמים ומחלת עורקים כליליים (CAD).
החוקרים עשו שימוש במודל הסיכונים הפרופורציונליים של cox, עם תקנון המתייחס לתמותה כגורם סיכון מתחרה במסגרת הערכת יחס הסיכונים הספציפי (csHR). 466 מטופלים בגיל ממוצע של 71.5 שנים נכללו במחקר.
במהלך תקופת מעקב חציונית של 8.7 שנים, 158 חולים (33.9%) נפטרו. 80 חולים (17.2%) סבלו משבץ מוחי חוזר ו-57 (12.2%) חולים פיתחו CAD. גיל היווה גורם סיכון בלתי תלוי לשבץ חוזר, CAD ומוות.
לטיפול בסטטינים בתחילת המחקר היתה השפעה מגנה משבץ חוזר (csHR= 0.476, רווח בר-סמך ;95% 0.285-0.796 , P = 0.005) גם לאחר תקנון למוות כגורם סיכון מתחרה ולתמותה מכל הסיבות (יחס סיכונים= 0.693, 0.486-0.968, P = 0.043). בנוסף, מין נשי, שימוש בנוגדי טסיות ולחץ דם דיאסטולי גבוה בתחילת המחקר היו גורמים מנבאים בלתי תלויים להישרדות.
לסיכום, הפרוגנוזה לטווח ארוך של חולי שבץ איסכמי במסגרת הרפואה הראשונית הינה חיובית. השימוש בסטטינים קשור לירידה מובהקת בשיעור אירועי השבץ החוזרים ובשיעור התמותה.
באופן מובהק, לחולים שמתו היה לחץ דם דיאסטולי נמוך בתחילת המחקר, מה שמדגיש את חשיבות תשומת הלב ללחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי כאחד בשגרה הקלינית.
מקור:
Han, J et al. BMC Family Practice. 2021 Aug 7;22(1):164.doi: 10.1186/s12875-021-01513-w