במחקר חתך שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Maturitas, החוקרים ביקשו לבחון את ההשפעות של טיפול הורמונלי בגיל המעבר על ביצועים גופניים. החוקרים איתרו 12,506 נשים קנדיות לאחר גיל המעבר והעריכו את ביצועי המשתתפות באמצעות נהלים סטנדרטיים, תוך התמקדות במגוון רחב של מדדי ביצועים פיזיים.
כדי להעריך את השפעת הטיפול הורמונלי בגיל המעבר בצורה מדויקת, בוצעו התאמות עבור גורמים שונים באמצעות רגרסיה ליניארית, כולל גיל, השכלה, אתר המחקר, גורמי אורח חיים (עישון וצריכת אלכוהול), מדד מסת הגוף (BMI) ומצבים בריאותיים (סוכרת, יתר ל"ד וכריתת רחם). ניתוחי רגישות נערכו בהתאם לגיל (<65 לעומת ≥65 שנים), מדד מסת הגוף (<25 ק"ג/מ"ר2 לעומת ≥25 ק"ג/מ"ר2), רמת הפעילות הגופנית (פחות פעילות לעומת יותר פעילות), משך הזמן וסוג הטיפול ההורמונלי בגיל המעבר, וזמן התחלת הטיפול ההורמונלי לאחר גיל המעבר.
מתוצאות המחקר עולה כי נשים שמשתמשות בטיפול הורמונלי בגיל המעבר הראו ביצועים משופרים במבדק Timed Up and Go (β= -0.19, רווח בר סמך 95%,-0.11 עד -0.28) ובמהירות הליכה (β= 0.01, רווח בר סמך 95%,0.00 עד 0.02). לא נמצאו קשרים מובהקים לכוח האחיזה, שיווי משקל וקימה מכיסא. תוצאות אלו נותרו עקביות על פני מדדי מסת גוף שונים, רמות פעילות גופנית ומשכי שימוש בטיפול ההורמונלי.
המחקר הדגיש כי היתרונות של הטיפול ההורמונלי בגיל המעבר היו מובהקים רק בקרב משתתפות בנות 65 ומעלה. כמו כן, התחלת הטיפול בתוך חמש שנים לאחר גיל המעבר היתה קשורה לביצועים טובים יותר.
החוקרים סיכמו כי טיפול הורמונלי בגיל המעבר קשור לביצועים פיזיים טובים יותר במבחנים ספציפיים. מנגד, החוקרים הדגישו כי עיצוב החתך מגביל את היכולת להסיק סיבתיות, מה שמעלה את הצורך במחקר פרוספקטיבי כדי לאמת את התצפיות הללו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה