במחקר מוצלב אקראי (RCT), החוקרים בחנו ריכוזי קורטיזול בשיער בחולים מתבגרים ומבוגרים צעירים עם דלקת מוח מיאלגית /תסמונת עייפות כרונית (ME/CFS), תסמונת עייפות קדחת Qי(QFS), מצב לאחר מחלת הקורונה (PCC) ודלקת מפרקים אידיופטית של גיל הנעורים (JIA).
עוד בעניין דומה
במצבים אלה ריכוזי קורטיזול בנוזלי הגוף בדרך כלל נמוכים יותר מאשר בבקרות בריאות. מחקר זה חקר באופן ספציפי האם רמות הקורטיזול הנמוכות הללו משתרעות על מדדים ארוכי טווח כגון ריכוזי קורטיזול בשיער והקשר שלהם לחומרת העייפות.
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Psychoneuroendocrinology, החוקרים השוו את ריכוז הקורטיזול לטווח ארוך בחולים עם תסמונות עייפות אלה לזה של קבוצת ביקורת של אנשים בריאים. החוקרים איתרו 59 חולים בגילאי 12-29, מתוכם 12 היו עם דלקת מוח מיאלגית /תסמונת עייפות כרונית, 20 עם תסמונת עייפות קדחת Q, שמונה עם מצב לאחר מחלת הקורונה ו-19 עם דלקת מפרקים אידיופטית של גיל הנעורים, יחד עם 57 בריאים.
ריכוז הקורטיזול בשיער נבדק לפני ואחרי המחקר בחולים ופעם אחת בביקורות, ונמדד באמצעות שיטה מבוססת LC-MS/MS. חומרת העייפות נמדדה על ידי Chicklist Individual Strength-8. ריכוז הקורטיזול בשיעור הושווה בין קבוצות עם ANOVAs. הקשרים בין ריכוז הקורטיזול בשיער, חומרת עייפות ומשתנים אחרים נחקרו באמצעות ניתוחי רגרסיה ליניארית.
מתוצאות המחקר עולה כי לקבוצות עם דלקת מוח מיאלגית /תסמונת עייפות כרונית (p=.009) ועם תסמונת עייפות קדחת Qי(p=.047) ריכוזי קורטיזול שיער נמוכים יותר בהשוואה לביקורות. בסך הכל, לריכוז הקורטיזול בשיער היה קשר שלילי לנוכחות של תסמיני עייפות כרונית כמו בעיות שינה, תחושת עייפות וקושי לחשוב בבהירות (β=-0.018, p=.035), למעט בקבוצת תסמונת עייפות קדחת Qי(β=.063, p<.001).
ערך הבסיס של קורטיזול בשיער לא ניבא שיפור במהלך המחקר (p=.449) וערכו עלה במהלך המחקר (Mdif=.076, p=.021) ללא קשר קליני רלוונטי לשיפור העייפות.
החוקרים סיכמו כי ניתן להבחין בריכוז נמוך יותר של קורטיזול גם בטווח הארוך. ריכוז נמוך יותר של קורטיזול בשיער אינו מוגבל לדלקת מוח מיאלגית/ תסמונת עייפות כרונית, כפי שהוא נצפה גם בתסמונת עייפות קדחת Q. תפקידו של הקורטיזול עשוי להיות שונה בין האבחנות הללו ונראה שאינו קשור לרמות העייפות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה