מרשמים של בנזודיאזפינים ברפואת הקהילה ירדו בין השנים 2003-2018. עם זאת, משנת 2008 עלתה השכיחות של רישום בנזודיאזפינים לחרדה בקרב בני 18-34. יש חששות הולכים וגוברים סביב רישום בנזודיאזפינים. יתר על כן, למרות שההנחיות קובעות כי יש לרשום בנזודיאזפינים רק לטווח קצר, בשנת 2017, 44% מהמרשמים לאירועים נרשמו ליותר זמן מהמשך המומלץ של שבועיים עד ארבעה שבועות.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת British Journal of General Practice, חוקרים ביקשו להבין מתי ולמה רופאי משפחה רושמים בנזודיאזפינים לחרדה אצל מבוגרים צעירים.
החוקרים ערכו ראיונות מעמיקות בטלפון או בשיחת וידאו עם 17 רופאי משפחה מעשר מרפאות בדרום מערב אנגליה. נעשה שימוש במדריך נושאים כדי להבטיח עקביות בין הראיונות. הראיונות הוקלטו באודיו, תומללו מילולית ונתונים נותחו באמצעות ניתוח נושאי רפלקסיבי.
תוצאות המחקר הדגימו שרופאי משפחה תיארו זהירות במתן מרשם לבנזודיאזפינים לחרדה אצל מבוגרים צעירים, אך חשבו שיש להם תפקיד חשוב במצבים אקוטיים. רופאי משפחה תיארו זהירות במתן משך המרשם, אך חלקם סברו כי מרשמים לטווח ארוך יותר עשויים להתאים.
בנוסף, רופאי משפחה תפסו שחלק מהמבוגרים ביקשו בנזודיאזפינים והציעו שזה יכול להיות בגלל שהם רוצים הקלה מהירה בתסמינים. רופאי משפחה ציינו כי סירוב לרשום גרם לתחושת אי נוחות וכי מספר המבוגרים הצעירים שהגיעו לרפואה כללית, שכבר תלויים בבנזודיאזפינים, גדל.
לסיכום, העובדה שבחלק מהמקרים ההחלטה לרשום בנזודיאזפינים מושפעת מרצונות המטופלים מצביעה על כך שיש צרכים טיפוליים שאינם מסופקים בקרב מבוגרים צעירים עם חרדה. החוקרים סיכמו כי בהתחשב בעלייה במתן המרשם בקבוצת גיל זו, ייתכן שהגיע הזמן לבחון מחדש את תפקידם של בנזודיאזפינים בניהול מטופלים עם חרדה ברפואת הקהילה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
